קונסורציום מהווה פרויקט מחקר משותף של קבוצה של ארגונים. באופן פרטני יותר, קונסורציום מחקר ופיתוח של אוניברסיטאות והתעשייה מהווה הזדמנות למדעני תעשייה ואקדמיה ללמוד יחד דרך קשרים מרובים של חילופי ידע. קשרים אלו מבוססים על שתי לוגיקות מתחרות: מצד אחד שיתוף פתוח בידע ומצד שני הגנה על ידע ייחודי שיש בו פוטנציאל למסחור של מוצרים עתירי ידע. שאלת המחקר המרכזית שלנו הייתה האם חברי הקונסורציום חשים צורך להגן על הידע שלהם גם במערכת שבה המשתתפים חתומים על חוזים המגנים על הקניין הרוחני, ואם כן, כיצד הם משיגים מטרה זו. הראיונות שערכנו עם חברי קונסורציום מצביעים על כך שהם מעוניינים לשתף פעולה וללמוד מהחברים האחרים אך במהלך עבודתם בקונסורציום הם גם היו מודאגים באשר להגנה על הידע שלהם. הם הגנו על הידע דרך שני מנגנונים מרכזיים: החלטה מוקדמת באשר לאיזה ידע הם מוכנים להביא לשותפות בקונסורציום ושיתוף הידע באופן שמותאם באופן ספציפי לסוג קשרי שיתוף הפעולה השונים שיצרו במסגרת הקונסורציום. שני סוגי חילופי הידע המרכזיים בקונסורציום היו התייעצויות ופרויקטים משותפים. הסוג הראשון שימש להתייעצויות עם ארגונים ומשתתפים אחרים ובדיקת הרלוונטיות של הידע שלהם. מבחינה זו, התייעצויות אלו לא היה כרוכות בסיכון רב של זליגת ידע. כתוצאה, הרשתות שנוצרו בין החוקרים התאפיינו בפתיחות יחסית ובריבוי קשרים. הסוג השני של חילופי הידע בקונסורציום שימש לחליפין של ידע בפרויקטים שיתופיים והיה בו סיכון של זליגת ידע. לכן הרשתות שנוצרו במסגרת חילופי הידע האלה התאפיינו בסגירות והעידו על ניסיונות הגנה על הידע. ראשי הקונסורציומים העידו כי קיים רצף של סוגים שונים של חלוקת ידע וכי חברי הקונסורציום מתחילים בקיום שותפויות רבות המוגבלות להתייעצויות כלליות ורק אז מעמיקים שותפויות מסוימות לכדי פרויקטים משותפים במבנים סגורים ומוגנים. מצאנו שעל אף שקונסורציום נחשב לפלטפורמה המעודדת חילופי ידע, אין זה כלל מובן מאליו שהמשתתפים פתוחים לשיתופי ידע רבים עם מדענים אחרים. בהתאם להשערות שלנו, מצאנו שחברי הקונסורציום בונים רשתות המאפשרות להם לקבל ידע תוך כדי ניסיונות להגן על הידע הייחודי שלהם.