ארגון נמלים רבות לחברה אחת גדולה ומתפקדת אינו משימה פשוטה. מצד אחד, לרשותה של כל נמלה עומדת כמות גדולה מאוד של מידע, שכן נוסף על המידע שהיא אוספת בעצמה מן הסביבה, היא מקבלת מידע גם מנמלים אחרות. מצד אחר, המידע שנמצא אצל נמלה בודדת יכול להיות מפורט מדי לתקשורת יעילה – ומסובך מכדי להנחיל אותו לכל הנמלים שבקן. דרכי התקשורת ושיתוף הפעולה באוכלוסיית נמלים חייבות לספק תשובות לבעיות מסוג זה. במחקר זה חקרנו את הדרכים שבהן נמלים משתפות פעולה לצורך ביצוע משימה קבוצתית: סחיבה משותפת של חפצים גדולים, הפצת אוכל בקן, גיוס נמלים להבאת מזון ממקור מזון וסידור המזון בקן. מצאנו כי הנמלים המתגייסות למשימות כאלה אינן עורכות חישובים מורכבים ואינן מעבירות זו לזו מידע רב ומסובך, אלא רק כמה משתנים פשוטים – כגון קיומו של מזון, רמת ההתלהבות של הנמלה מהמזון והכיוון שבו הוא נמצא. את המידע על משתנים אלה הנמלים יכולות למסור זו לזו באמצעות סימנים פשוטים, כמו הכיוון שאליו נמלה מושכת פריט מזון או סימון אזור מסוים בחומרי ריח. יש אף שהמידע מקודד במצבים פשוטים, שחלקם אפילו אינם דורשים מוח – כמו כמות האוכל בבטן הנמלה. הדרכים הפשוטות האלה להעברת מידע חברתי מאפשרות שיתוף פעולה תכליתי ויעיל בתוך קבוצות גדולות של נמלים. כמו כן הראינו שהנמלים משתמשות במידע החברתי הזה רק לאחר ששילבו אותו במידע האישי העומד לרשותה של כל נמלה לחוד. המשקל היחסי שכל נמלה מעניקה למידע האישי שהשיגה, לעומת המידע החברתי שקיבלה מנמלים אחרות, הוא גמיש ומושפע ממידת הביטחון שיש לה בכל אחד משני סוגי המידע במצבים שונים.