מחקר זה מוקדש לסוג שירה ייחודי בעולמו של הפיוט הקדום, השירה שנשמעה במסגרת התפילה בבתי הכנסת שפעלו בארץ ישראל וסביבותיה בשלהי העת העתיקה וראשית ימי הביניים. הפיוטים הקדומים מדברים לרוב בשם הציבור והעם בכללותם, אך בפיוטי הרשות אנחנו זוכים בהזדמנות נדירה לשמוע את קולו של החזן-הפייטן כפרט וללמוד על הזיקות שבינו לבין אלוהיו שאליו הוא פונה בשירתו, בינו לבין הקהל שאותו הוא מייצג כשליח, בינו לבין החכמים שבקהל (שמהם, פעמים רבות, הוא נוטל את הרשות לפתוח בדברי השירה המשולבים בתפילה), וגם בינו לבין עצמו. מוכרים לנו פיוטי רשות מסוגים שונים, כגון רשויות לסדרי עבודה הנאמרים ביום כיפור, לסדרי טל וגשם הנאמרים בפסח (טל) ובשמיני עצרת (גשם), לתקיעתא (מערכת הפיוטים המלווה את תקיעות השופר בראש השנה) ועוד. הפיוטים הללו גם משתייכים לתקופות שונות בתולדות הפיוט, למן הרובד המוקדם של פיוטים המתאפיינים בהעדר חריזה, ועד לפיוטים שנוצרו בסמוך לשלהי האלף הראשון ותחילת האלף השני לספירה. המחקר הוקדש לאיתור כתבי היד של פיוטים קדומים מסוגים אלה שנשמרו בין כתבי גניזת קהיר. מכלול הטקסטים שזוהה ונותח בו עתיד להתפרסם ולזרוע אור חדש על עולמה של שירת בית הכנסת העתיק.