המחקר מיועד להשלים פער בתמונה השלמה של תולדות פרשנות המקרא היהודית, באמצעות חקירת פרשנותו של אחד מחשובי הרבנים במרוקו – הרב רפאל בירדוגו (הר"ב). מטרת המחקר היא להציג תמונה מקיפה ושיטתית של דרכו בפרשנות המקרא, תוך התמקדות בחיבורו העיקרי בתחום זה – הספר "משמחי לב", פירוש בדרך הפשט לכל המקרא – והתייחסות מסוימת גם לחיבוריו האחרים. חשיבות המחקר נובעת מכמה גורמים: א) השלמת פערים של זמן ושל מקום בתמונה הכוללת של תולדות הפרשנות; ב) עיסוק בדמות רבנית חשובה, חריגה, מקורית ומפתיעה, שהיא מחשובי הרבנים במרוקו במהלך הדורות; ג) ההיקף הטקסטואלי הגדול של פרשנותו – התייחסות לכל המקרא כולו; ד) אופי פרשנותו – אופיה הפשטי הבסיסי; ה) אופי המחקר – מחקר שיטתי בחיבורו העיקרי, תוך התייחסות לספר השלם ולא הצטמצמות בחלק זה או אחר שלו. הרקע ההיסטורי והחברתי של יהדות מרוקו בתקופתו צריך להילקח בחשבון לצורך הבנת דרכו. בין הנתונים המשמעותיים: תנאי החיים הקשים של יהודי מרוקו, בסבל טבעי (עוני, רעב) ובסבל מידי אדם (גזירות השלטון); תופעה נפוצה למדי של התאסלמות (בפרט בשעת רדיפות ובצורת); שרידי שבתאות, שבשעתו הייתה לה השפעה גדולה במרוקו; חדירה מאירופה למרוקו של תפיסות ברוח ההשכלה. יחסו לפשט ולדרש, לחז"ל ולמפרשים שקדמו לו הוא מאפיין משמעותי של פרשנותו. מתברר שהתייחסותו לדברי חז"ל מורכבת. הוא פשטן, ובפשט הוא רואה את הפירוש המועדף, ולכן לא אחת הוא דוחה הסברים בדרך הדרש. ובכל זאת, יש מקרים שבהם הוא הולך בעקבות תפיסת הדרש. כל זה מתייחס לחלקים הלא-הלכתיים של המקרא, אך בפרקי החוק של התורה הוא מחויב למדרש ההלכה של חז"ל. על פי ניתוחי, ב"משמחי לב" מנהל הר"ב איש הפשט "התכתבות" מתמדת עם פירוש רש"י לתורה. יחד עם הערכתו הרבה לרש"י, הוא גם מסתייג מביאורים רבים שלו. הרבה פעמים הוא מציג חלופה פרשנית פשטית לפירוש הדרש המופיע ברש"י. ויש שהוא דוחה רק את צורתו החיצונית של הביאור אך מקבל את הרעיון שבו, בטכניקה שאני מכנה "הנגשת הדרש". על פי הצהרתו הפרשנית, הר"ב מעריך את פירושי רש"י, ראב"ע, רד"ק ורלב"ג. הדבר בא לידי ביטוי גם במספר האזכורים שלהם ב"משמחי לב". רלב"ג הוא אמנם בעל מספר האזכורים המועט מכל הארבעה, אך כלפיו מגלה הר"ב יחס מיוחד של חיבה והערכה רבה. במקביל לניתוח שיטתו הפרשנית בכללה, המחקר כולל גם כתיבת פירוש מקיף על פירוש הר"ב למגילת רות, תוך ניסיון להבין את שיקוליו, למקם את ביאורו בכלל הפרשנות לאותו פסוק וכן להשוות את ביאורו למקומות אחרים בחיבורו (ואף בחיבוריו). אני מאמין שמחקר זה, הכולל זוויות ראייה חדשות, יאפשר הבנה טובה של שיטתו של הר"ב וגם יתרום תרומה משמעותית למילוי הפער הבלתי מוצדק בחקר תולדות פרשנות המקרא.