בימים אלה שבהם יוגה הפכה להיות מילה בכמעט כל שפה בעולם, ושבהם העניין ביוגה עצום, רבות נכתב על היוגה. אולם גם אם תעשיית היוגה מייצרת אינספור ספרים, כמעט אף אחד מהם אינו עוסק בפילוסופיה של היוגה. רובם קשורים לתרגול המעשי של אסנות ופראנאיאמה (תרגילי גוף ונשימה). המחקר הנוכחי עוסק ביוגה כפילוסופיה ומציג קריאה חדשה, מסקרנת מאין כמותה, של הטקסט הקאנוני של פטנג׳לי, היוגה-סוטרה, ושל פרשנויותיו הקלאסיות. זוהי פרשנותו של קרישנה-צ'נדרה בהטצ'ריה (1875-1949), שבעיני רבים הוא אבי הפילוסופיה ההודית בת זמננו. מטרת המחקר כפולה: 1) לשפוך אור חדש על היוגה-סוטרה דרך בהטצ'ריה, ו-2) לשפוך אור חדש על הגותו של בהטצ'ריה, שלרוב נחשב להוגה הממוקם על קו התפר ההשוואתי בין שנקרה (אַדְוַיְטַה-ודאנטה) וקאנט (אידיאליזם גרמני), דרך פרשנות היוגה-סוטרה שלו שאותה הציג בהרצאות שנשא ב-1937, ושכמעט ולא זכתה להתייחסות עד היום. מתוך התכתבות עם הבהגווד-גיטא, יצירה הודית קלאסית, ועם שלוש הביקורות המפורסמות של קאנט, בהטצ'ריה תופס את התודעה האנושית כמורכבת משלוש ספירות: ידיעה, פעולה/רצייה ורגש. חקירתו הפילוסופית מבקשת לרדת לשורש מושג החופש בכל אחת משלוש הספירות הללו. הוא דן בחופש ברמת הידיעה בדיאלוג עם אסכולות האַדְוַיְטַה-ודאנטה והסאנקהיה. על חופש ברמת הרגש הוא כותב דרך תיאוריית הרָסָה, תיאוריה קלאסית המבקשת להמשיג את החוויה האסתטית. ואילו על חופש ברמת הפעולה/רצייה בהטצ'ריה כותב מתוך התכתבות עם היוגה של פטנג'לי ועם קאנט. כן, פטנג'לי וקאנט – שכאלף חמש מאות שנה מפרידות ביניהם – בסירה אחת בהגותו של בהטצ'ריה, פילוסוף בלי גבולות שכתב בעיקר באנגלית, למרות שהיה נטוע בטקסטים הקלאסיים בשפה הסנסקריטית. מבחינה מתודית עבדתי עם מסתו הקלאסית של בהטצ'ריה "עצמאות רעיונית" מ-1928, שבה הוא מזמין את קוראיו לשולחן העבודה שלו שעליו מונחים חומרים הודיים קלאסיים בצד חומרים פילוסופיים מערביים. העבודה עם החומרים המערביים חייבה אותו לערוך הפרדה – שיש בה מהסלחנות – בין גישה קולוניאליסטית על גבול הגזענות מצד לא מעט הוגים אירופאיים ובין הפילוסופיה שלהם. כך למשל מתגלה קאנט ב"הרצאות על אנתרופולוגיה" שלו (1772-1789) כלא פחות מגזען. בהרצאותיו על היוגה מתמקד בהטצ'ריה בצמתים פילוסופיים אצל פטנג'לי ופרשניו, ועוסק בתמות פילוסופיות דוגמת תפיסת הזמן של פטנג'לי ויחסו לשפה. אבל את עיקר הדיון תופס מושג הרצייה. "יוגה", הוא כותב, "היא בבסיסה הרצון לניוורטי [מצב שבו התודעה מכונסת בתוך עצמה] ולא פרוורטי [תודעה אינטנציונלית] רצון למוּקְטִי, קרי חופש בבחינת הכוח לסגת מכל שימוש בכוח היוצר ערכים אובייקטיביים". במילים אחרות, יוגה היא הרצון לא לרצות, תהליך שבו התודעה מתרוקנת מהעולם האובייקטיבי לטובת "סובייקט טהור", בלתי "נגוע" באובייקטיביות מכל סוג שהוא. אבל זה רק האל"ף-בי"ת של בהטצ'ריה על יוגה. המחקר העלה תגליות נועזות לא פחות בכל הקשור לקריאה שלו את היוגה הקלאסית.