מחקר זה עסק בפיתוח חומרים מרוכבים בעלי מבנה ננומטרי למִשְתלים אורתופדיים מתכלים על בסיס חומר קרמי, סידן פוספט, שמחוזק על ידי מתכת מסוג סגסוגת מגנזיום. מדובר במשתלים זמניים שתפקידם לסייע לגוף באיחוי שברים ובבנייה מחדש של רקמת עצם חסרה, ושלאחר תקופת הריפוי אין להם ערך מוסף בחיזוק העצם. אם המשתל בנוי מחומר לא מתכלה, הוא עלול לגרום בטווח ארוך לתגובה מזיקה של מערכת החיסון לגוף זר, ספיגת עצם בקרבת המשתל כתוצאה ממחסור בעומס, ועוד. הוצאת משתל כזה מגוף החולה כרוכה היום בהתערבות כירורגית. במקרים רבים, האופציה להוצאת המשתל אינה קיימת כלל, כמו במקרה של "פיגומים" – תבניות תלת-ממדיות לצמיחת עצם. משתל מתכלה, לעומת זאת, אמור להיעלם מהגוף בהדרגה מבלי לגרום לתופעות המוזכרות לעיל. במחקר השתמשנו בבטא-טריקלציום פוספט – סידן פוספט מתכלה שהרכבו קרוב לזה של מינרל העצם. בטא-טריקלציום פוספט מסייע בצמיחה של העצם אך חסרונו הגדול הוא פריכותו. על מנת שיוכל לשאת בעומס הגוף יש לחזקו על ידי חומר אחר. הראינו בעבר שניתן לשפר במידה מסוימת את התכונות המכניות של סידן פוספט על ידי יצירת חומר המורכב מפאזה רציפה וקשיחה של סידן פוספט, ומפאזה מפוזרת ורכה של פולימר מתכלה, כגון חומצה פולילקטית. התכולה הגבוהה של סידן פוספט אמורה להקנות למשתלים את היכולת לשמש מצע שעליו תאי עצם נקשרים, גדלים ומתרבים. במחקר הנוכחי חקרנו את האפשרות לחזק את הסידן פוספט על ידי פיזור הומוגני של מתכת מתכלה וחזקה בהרבה מפולימר במטרה לפתח חומרים מרוכבים צפופים ונקבוביים (פיגומים) המתאימים לשימוש באתרים נושאי עומס בגוף. על מנת לקבל חומר בעל מבנה ננומטרי השתמשנו בשיטה ייחודית של ציפוף אבקות בלחץ גבוה. למרות החוזק הרב של החומרים שיצרנו, נתקלנו בבעיה של התפוררות מהירה שלהם בתמיסה מימית. הצלחנו לשפר במידת מה את יציבות החומר על ידי שילוב של מגנזיום עם ברזל שגם תוצרי הפירוק שלו בגוף אינם רעילים. אפילו שחומר מסוג סידן פוספט-מגנזיום נמצא לא מתאים לשימוש בגוף, התובנות של המחקר, כמו גם השיטות שפותחו שימשו לנו בסיס עבור מחקר המשכי בו פיתחנו ננו-חומרים מרוכבים מסוג סידן פוספט-ברזל, בעלי חוזק וקצב התכלות מתאימים למשתלים אורתופדיים.