סכיזופרניה היא מחלה קשה שפוגעת בכ-1% מהאוכלוסייה וגורמת לסבל רב. אמנם סכיזופרניה נחקרה בצורה משמעותית, אולם רוב המחקרים התמקדו בניסיון לזהות מנגנונים ספציפיים הקשורים למחלה. ואולם, עדות מצטברת מצביעה על כך שהמחלה קשורה ברמות רבות של פגיעה - מתפקוד תאי העצב ועד לחיבוריות המוחית. מודלים מתחום המערכות הדינמיות מציעים שהגורמים השונים למחלה עשויים לגרום למצב של אי יציבות תפקודית במוח עם סכיזופרניה. מטרתנו הייתה ליצור אי יציבות במוחם של הסובלים מסכיזופרניה ובמוחם של משתתפים בריאים - ואז להשוות בין התוצאות. לשם כך איחדנו גופי ידע המגיעים מחקר המוח, פסיכיאטריה ופיזיקה. במסגרת המחקר, הנחנו גלאים של אא״ג - אלקטרואנצפלוגרפיה - על ראשם של משתתפים עם סכיזופרניה ומשתתפים בריאים על מנת למדוד את הפעילות התפקודית של המוח. לאחר שגלאי הפעילות המוחית היו במקומם, הפעלנו שני סוגים של שיטות לערעור היציבות המוחית. ראשית, השתמשנו בערעור מגנטי טרנס-גולגלתי (TMS); הנחנו על הקרקפת של המשתתפים סליל שיוצר שינוי חד בשדה מגנטי ומשפיע כך על תאי העצב באזור שמתחת לסליל. שנית, ערכנו ניסוי נוסף בקרב קבוצה אחרת של חולים ובריאים, שבמסגרתו השתמשנו בגירוי קוגניטיבי ליצירת ערעור בפעילות המוחית. מצאנו שפולסים בודדים של TMS היו מספיקים כדי להשפיע באופן ניכר על המוח עם הסכיזופרניה כך שיעבור למצב תפקודי אחר. המוח הבריא לא הושפע בצורה זו. כמו כן, מצאנו הבדלים משמעותיים בין הסובלים מסכיזופרניה ונבדקים בריאים בתגובה לגירוי הקוגניטיבי, ובמיוחד בכל הנוגע לאופן שבו רשתות עצביות מאזנות בין היכולת להתעסק במספר משימות במקביל, והיכולת לערוך אינטגרציה של מידע. תוצאות ראשוניות של המחקר שלנו מצביעות על כך שבעוד משתתפים בריאים היו יציבים בתגובתם - תוצאות האא״ג שלהם נראו דומות לאורך ימים שונים - חולי סכיזופרניה הראו שונות גדולה יותר על פני הימים. תוצאות אלו מציעות שסכיזופרניה הוא מצב מוחי מאוד לא יציב, שרגיש לערעורים פנימיים וחיצוניים. נראה שהרשת העצבית העומדת בבסיס מצב זה מתארגנת בצורה פחות יעילה לנוכח ערעורים אלו. ממצאינו נדרשים להמשך חקירה על מנת להבין אם הם יכולים לשמש לזיהוי מוקדם של המחלה או לבדיקת יעילותם של טיפולים שונים.