הארמון הכנעני בכברי בן תקופת הברונזה התיכונה – לערך 1850-1700 לפני הספירה – פרח במשך כ-150 שנה. בשלבו האחרון כלל אולמות גדולים, חלקם מעוטרים בציורי קיר ורצפה בסגנון אגאי, מחסני יין עצומים ובהם אלפי ליטרים של יין שאליו הוספו חומרי טעם שונים וכנראה גם מקדש הצמוד אליו. הארמון והעיר חרבו לפתע סביב שנת 1700 לפני הספירה ולא הוקמו מחדש. זהו מקרה ייחודי של אתר עצום בן התקופה שחווה חורבן כל כך מוחלט ואיננו משוקם. מטרת המחקר הייתה לבדוק מהי הסיבה לקריסת הארמון והעיר. נבחנו שתי היפותזות: הראשונה הייתה כי מדובר בחורבן כתוצאה מקריסה סביבתית שהשפיעה על כלכלת הארמון. השנייה כי מדובר בחורבן כתוצאה מאסון נקודתי – אש, שיטפון או רעידת אדמה. לאחר ארבע שנות מחקר רב-תחומי, שכלל מחקר על חומרי הבנייה בארמון, על כלכלת בעלי החיים שלו, על דפוסי ייצור הקרמיקה שנצרכה בארמון כמו גם מחקר על דפוסי ההרבדה של הסדימנט בארמון ומחוץ לאתר, הצלחנו לשלול גורמים רבים לקריסה. הארמון לא נפל כתוצאה מקריסה כלכלית, והיה יעיל בצורה יוצאת דופן בדפוסי צריכת האנרגיה שלו בייצור טיח וקרמיקה. כמו כן נשללו גורמי חורבן פתאומיים כדוגמת שריפה, הצפה, ואף נטישה וחורבן הדרגתי.