במשך שלוש שנים (2014-2017) ערכנו מחקר על ייצוגה של העיר פירנצה כירושלים החדשה בימי הביניים המאוחרים וברנסנס. במחקרינו התמקדנו בתחום החלל העירוני, האדריכלות הממשית, האדריכלות המתוארת באמנות חזותית, כגון ציור ותבליט, ואדריכלות המתוארת בטקסטים למיניהם. מאז המאה ה-12, תהלוכות והופעות רחוב דרמטיות לציון אירועים קדושים הפכו את החללים והמבנים העירוניים של פירנצה באופן מיסטי לעיר הקדושה של ירושלים. דרמות ליטורגיות, ובהן תהלוכת יום ראשון של הדקלים (Palm Sunday) ותהלוכת המאגים, נערכו במרווחי זמן קבועים לאורך כל השנה, אך הדימוי המנטלי של ירושלים שהוטבע על חללים ומבנים מסוימים בעיר נותר ונלכד על ידי האמנויות החזותיות. בין האתרים הבולטים מהסוג הזה ניתן להזכיר את בית הטבילה, את הקתדרלה ואת הגבעה הידועה בשם "הר הזיתים". בתהלוכות דתיות אתרים אלו שיחקו תפקיד של המקומות הקדושים של ירושלים. הם אף הופיעו כמבני ירושלים באמנות חזותית, בסצנות מהברית הישנה ומהברית החדשה. לעתים יצירת דימויה של פירנצה כירושלים החדשה הייתה אף חלק ממניפולציה פוליטית שמטרתה להפוך את פירנצה למרכז רוחני מוביל.