פרויקט המחקר שלי עסק בקערות מאגיות מבבל הנושאות לחשים בשפה הארמית. הקערות מתוארכות למאות השישית והשביעית לספירה והן מאפשרות הצצה נדירה לחייהם הרוחניים של יהודי בבל וללשונם בתקופה הסמוכה לחתימת התלמוד. עיקר הפרויקט נועד לההדרת 50 קערות מאגיות יהודיות חדשות, יחד עם הכנת תעתיקים מתוקנים של הקערות המאגיות היהודיות שכבר פורסמו. עבדתי בעיקר על ארבע קבוצות של קערות: (1) קערות הנושאות תמות של סיפור סממית, שנועדו להגנה על ילדים מפני שד רוצח ילדים; (2) קערות נגד כישוף; (3) קערות עם ציטטות של נוסחאות מאגיות המוכרות מהתלמוד הבבלי; (4) קערות הנושאות לחשים לחן וחסד. במחקרי על הקערות מקבוצה (1), פרסמתי קערה חדשה והתחקיתי אחרי הקשר בין קערות אלו לבין סיפור אדם ולילית ב״אלפא ביתא דבן סירא״ מימי הביניים. במחקרי על הקערות בקבוצה (2), דנתי במקורות המסופוטמיים העתיקים של קבוצה זו. סביר להניח שכותבי הקערות בקבוצה (3) ומחברי התלמוד שאבו את נוסחאותיהם מאותו מקור. הקערות בקבוצה (4) ייחודיות בכך שאינן עוסקות בשדים ומזיקים, אלא בפופולריות ובהצלחה כלכלית. התחלתי את הפרויקט עם 12 קערות מסוג זה ובמהלך מחקריי הרחבתי את הקורפוס ל-30 (כולל מספר קערות שפורסמו, אך לא זוהו כראוי). אחד הדברים המרגשים ביותר בחקר טקסטים עתיקים הוא מציאת מילים חדשות. בתחום זה הפרויקט היה פורה במיוחד. עלה בידיי למצוא כמעט 40 מילים חדשות בארמית של יהודי בבל, כגון טופשא דאודני (שעוות אוזניים), טוהמא (זרע), וברזא (חזיר בר). מאידך מצאתי גם כ-25 מילים המופיעות במילון שאינן קיימות במציאות, כגון רקדא (ריקוד), ופרעתא (פרסת רגל).