מלריה היא אחת המחלות הזיהומיות הטרופיות הנפוצות והמוכרות בעולם, בין גורמי התמותה העיקריים במדינות מתפתחות, ועדיין אין חיסון יעיל נגדה. טפיל המלריה מועבר לבני אדם באמצעות נקבות יתושי אנופלס. הן מוצצות דם של אדם שנגוע בטפיל והוא נשאר בבלוטות הרוק שלהן, מוכן להעברה. כאשר הוא מועבר לאדם, הוא נכנס לתאי הדם האדומים שלו (וניזון מהחלבון המוגלובין), מתרבה בהם והורס אותם ומוביל לאנמיה קשה. חמישה מינים של טפיל המלריה (פלסמודיום) גורמים למחלה, ופלסמודיום פלציפרום הוא הקטלני שבהם. הוא אחראי ליותר מ-95% ממקרי המוות שנגרמים ממלריה (כחצי מיליון בשנה). הוא מצליח להיות כה אלים מכיוון שכשהוא נכנס לתאי הדם האדומים הוא גורם להם להיות דביקים. כך הם נדבקים לכלי דם וחוסמים אותם, גם באיברים חיוניים כגון המוח, הכליות והשליה. בנוסף, הוא מתעתע במערכת החיסון ומצליח לחמוק ממנה; הוא מבטא על פני תאי הדם האדומים חלבון מסוג אחד, ובזמן שמערכת החיסון מזהה אותו כגורם זר ומייצרת נגדו נוגדנים, הוא מיד מבטא חלבון מסוג אחר. כלומר, כל פעם הוא מבטא רק גן אחד שמקודד (מייצר) חלבון אחד, ושאר הגנים (שמקודדים חלבונים אחרים) מושתקים בזמן הזה ומערכת החיסון לא מודעת אליהם. במעבדתנו אנו חוקרים את צורת הביטוי הגנטית הזאת שמסייעת לפלסמודיום פלציפרום לחמוק ממערכת החיסון. אם נצליח להתערב בה ולהפעיל את כל הגנים של הטפיל בו-זמנית – מערכת החיסון תזהה אותם בזמן וכך תילחם בו טוב יותר. במחקר זה בחנו את הטפיל בשיטות גנטיות, ביוכימיות ומיקרוסקופיה מתקדמת, וזיהינו גורמי בקרה גנטיים שמאפשרים לגנים שלו להיות מושתקים וכך לחמוק ממערכת החיסון. כך למשל, זיהינו רצף דנ"א (החומר הגנטי) שקושר חלבונים בגרעין התא, וכשהוצאנו אותו – ראינו שהגנים הופעלו (כלומר השתקתם בוטלה). בנוסף, זיהינו מולקולת רנ"א שאינה מקודדת לחלבון (non-coding RNA), שמעורבת בבחירת הגן היחיד שיופעל בזמן נתון. כשפגענו בה באמצעות מולקולה שנקשרת אליה – השתקנו את אותו הגן הפעיל. רנ״א אשר אינן מקודדות לחלבונים הן מולקולות שנפוצות בתאים, ולחלקן פעילות ביולוגית חשובה, כגון בקרה על ביטוי גנים ועל תפקודם של חלבונים. במחקרים הבאים אנו מתכננים לחקור את המנגנונים שמאחורי הממצאים, ומקווים שנוכל לתרום לפיתוח טיפול יעיל שיילחם בטפיל (למשל יפריע לרצף הדנ"א או לרנ"א הלא מקודדת) ויסייע להפחתת מקרי התמותה שנגרמים ממנו.