נגיפים תוקפים לא רק בני אדם, בעלי חיים וצמחים אלא גם חיידקים וארכאונים (יצורים חד-תאיים). הם מחדירים להם את הדנ"א שלהם, מתרבים בתוכם ואז פורצים החוצה תוך כדי הרס תאיהם. כדי להישמר מפניהם, במהלך האבולוציה פיתחו חיידקים וארכאונים רבים מערכות חיסון שמגנות עליהם. מערכת החיסון החיידקית הידועה ביותר היא CRISPR-Cas; היא מכילה חלבונים שיכולים לאגור מקטעי דנ"א של הנגיף שפלש לגנום, כמעין ספרייה. כך, כאשר הנגיף שכבר מתועד בגנום החיידקי ינסה לתקוף שוב את החיידק, הוא יזוהה מיד כגוף זר ויושמד על ידי המערכת. עם זאת, חדירת דנ"א של נגיפים פחות אלימים לגנום של חיידקים וארכאונים יכולה גם לסייע להם לרכוש גנים מועילים – למשל מערכות הובלה שעוזרות להם להכניס חומרי מזון לתאים או חלבונים שעוזרים להם לנצל את החומרים הללו. לפיכך להידבקותם בנגיפים יש גם פן חיובי. קל וחומר כאשר מדובר בנגיף מבוית לחלוטין, שכבר אינו יכול להרוס תאים אלא רק להפיץ את עצמו כאשר הם עוברים איחוי (היצמדות בין שני תאים ויצירת גשר רחב ביניהם). במחקר זה בחנו ארכאונים הלופילים – אורגניזמים שמשגשגים בסביבות שבהן ריכוז מלחים גבוה ביותר (למשל ים המלח) – בשיטות גנטיות וגנומיות. גילינו כי כאשר תאים של מיני ארכאונים שונים עוברים איחוי משותף, מערכת CRISPR-Cas של כל ארכאון רוכשת מקטעי דנ"א של נגיפים שתקפו את הארכאון השותף לאיחוי. לאחר מכן היא מונעת אינטראקציה בין תאים של הארכאון שהודבקו בנגיף לבין התאים שרכשו זיכרון חיסוני נגדו. זאת כנראה משום שהם מתקיפים אותם ופוגעים בגנום שלהם. כך למעשה נמנע מעבר גנים אופקי (העברת תכונות גנטיות) בין ארכאונים. ממצאים אלו מעידים כי מינים מסוימים של ארכאונים יפסיקו להעביר תכונות גנטיות מאחד לשני בשל פעילות מערכת CRISPR-Cas, וכך ייווצרו עם הזמן מינים חדשים עם חומר גנטי שייחודי להם. זאת משום שכל שינוי גנטי (מוטציה) שיעברו לא יעבור למין האחר.