במשפט כמו "זה האיש שדיברתי איתו אתמול", מהו מעמדה של המילה "איתו"? המילה "איתו" מתייחסת למילה "איש", כלומר מחזירה אותנו אליו. מילה מסוג זה נקראת בבלשנות "כינוי מוסב". "כינויים מוסבים", כמו "איתו", מופיעים בין השאר במשפטי זיקה – משפטים שמוסיפים עוד תיאור למשפט העיקרי, ובעברית הם מתחילים במקרים רבים ב"ש-" או ב"אשר". במשפט שלמעלה, "זה האיש שדיברתי איתו אתמול", הצירוף "שדיברתי איתו" הוא משפט זיקה. המיוחד במשפטי זיקה הוא שתמיד יש בהם חלל שמחזיר לשם שבמשפט הראשי. למשל, במשפט "זה האיש שפגשתי אתמול" יש חלל אחרי "פגשתי", שכן אחרי "פגשתי" מופיע בדרך כלל שם, למשל: "פגשתי את רותי". בשפות כמו עברית, החלל יכול להתממש על ידי כינוי מוסב, כמו "איתו" או "לה". לא בכל שפה יש כינויים כאלה. באנגלית, למשל, אין, או בלשונם של בלשנים – ה"עמדה" הזאת במשפטים באנגלית תהיה כמעט תמיד ריקה; ואילו בשפה כמו עברית, העמדה הזאת יכולה להתממש ככינוי גוף – כמו המילה "איתו" במשפט שהבאנו כדוגמה, "זה האיש שדיברתי איתו אתמול". בעברית כינוי מוסב הוא הכרחי בעמדת המושא העקיף – אי-אפשר, למשל, לומר "זה האיש שדיברתי אתמול", ולהשמיט את המילה "איתו". לעומת זאת, כינוי מוסב הוא אופציונלי בעמדת המושא הישיר: אפשר לומר "זה האיש שפגשתי אותו אתמול", אבל אפשר לומר גם פשוט "זה האיש שפגשתי אתמול", בלי "אותו" – והמשפט יישמע בסדר גמור. מחקר רב בבלשנות הוקדש לתיאור, השוואה וניתוח של התפוצה של כינויים מוסבים בשפות שונות: מדוע בעברית הכינוי המוסב הכרחי כמושא עקיף, ואופציונלי כמושא ישיר? מהו ההבדל הרלוונטי למשל בין עברית, שבה המושא הישיר אופציונלי, לבין שפות אחרות, כמו ערבית, שבהן המושא הישיר הכרחי גם הוא? מחקרנו הראה שההבדל אינו מסתכם רק בתפוצה, כלומר – באילו סוגים של משפטים מופיעים כינויים מוסבים בשפות שונות. יש להבחין גם בין דפוס הפירוש של הכינויים המוסבים בעמדות השונות: הפירוש של כינוי מוסב המשמש כמושא ישיר שונה מהפירוש של כינוי מוסב המשמש כמושא עקיף. המחקר מראה שזהו הבדל שיטתי, ושניתן להבחין בשורה של הבדלים בין הפירוש של משפט זיקה כאשר הוא מכיל כינוי מוסב בעמדת המושא הישיר, לעומת הפירוש כאשר הכינוי המוסב הוא בעמדת המושא העקיף. הבדלים אלו נובעים ממקור מבני אחד, והוא המבנה של משפט הזיקה עצמו. קיימים בשפה שני מבנים שונים למשפטי זיקה; כינויים מוסבים המשמשים כמושא ישיר מופיעים בתוך מבנה אחד, ואילו כינויים מוסבים המשמשים כמושא עקיף מופיעים בתוך מבנה אחר. מכאן נגזרים הבדלי המשמעות. מחקר זה תרם, אם כן, למחקר רחב יותר שנועד לבחון את מקור המשמעות של כינויי הגוף למיניהם, ומציע שמקור המשמעות יכול להיות מבני.