החוקר האמריקאי אדוארד רובינסון – הידוע במקומותינו בזכות הקשת היוצאת מחומת הר הבית הקרויה בשמו – והמיסיונר אלי סמית ערכו באביב 1838 מסע מחקר בארץ הקודש. רובינסון ביקש במסעו ליישם את תפיסתו הגיאוגרפית-מקראית בנוגע למהימנות כתבי הקודש והאירועים המתוארים בהם, כמקור גיאוגרפי-היסטורי. בעקבות המסע התיישב רובינסון בברלין, ובסיוע הספרייה וחוקרים בעיר כתב את ספרו ״מחקרים מקראיים בפלשתינה, חצי האי סיני וערב הסלעית״, שלושה כרכים עבי כרס (600 עמודים ויותר האחד), שראה אור בו זמנית באנגלית (מהדורה בלונדון ומהדורה בבוסטון) ובגרמנית (בעיר האלה). בעקבות הפרסום, שלווה בעוד לא מעט ספרים, מאמרים, מפות וכדומה, זכה רובינסון להיקרא, הן בידי בני דורו הן בימינו, "אבי המחקר המדעי של ארץ ישראל״. כך למשל, לזכותו עומדים מעל למאה ושבעים זיהויים מחודשים של מקומות המוזכרים בכתבי הקודש, מרביתם מקובלים עד היום. סביר למדי שרובינסון זכה ללא מעט ספרות ומחקרים שנכתבו עליו, אלא שאלה כמעט כולם הסתמכו אך ורק על החומר המודפס. בכל הנוגע למסע המחקר ולפרסום, איש לא עשה עד כה שימוש בחומר הארכיוני העצום הקיים, ובו מאות מכתבים אל רובינסון, אל סמית, ביניהם ומהם לאחרים. חומר זה מפוזר בארכיונים, רובו בעיר ניו יורק ובבוסטון-קיימברידג' וכן בארכיונו רחב ההיקף של רובינסון בהמילטון קולג' שבעיירה קלינטון במדינת ניו יורק. פרויקט המחקר התבסס על מסעות איסוף רחבי היקף בשורה שלמה של ארכיונים, כולל גם כמה וכמה ארכיונים בגרמניה, בברלין ובמקומות נוספים. החומר הרב שנאסף עובד מדעית, כאשר פיענוח המכתבים היה אחד השלבים הקשים והארוכים ביותר. העיבוד המדעי כלל גם הוספת מילות מפתח לכל מכתב ומקור, כך שניתן יהיה לסדרם כרונולוגית על פי נושאים. השלב האחרון, המתבצע בימים אלה, הוא כתיבת הספר שיציג את סיכומו של המחקר, את התשובות לשאלות שעמדו במרכז הרצון לראות מה המכתבים, המקור האישי, האמיתי, האובייקטיבי וחסר הפניות, יכולים ללמדנו על נושאים שונים הקשורים למסע ולכתיבה.