המערכת האקולוגית היא סביבה ביולוגית שמורכבת מיצורים חיים ומתנאי סביבה שונים (כגון אוויר, קרקע, מים ואור שמש) שמקיימים יחסי גומלין ביניהם. שלמות אקולוגית היא מושג שמתאר את היכולת של מערכת מסוימת בטבע להסתגל ללחצים שונים, לתפקד ולתמוך במערכת האקולוגית. לדוגמה, מספר רב של מינים בגילדת צמחים מסוימת מגדיל את ההסתברות שלחלקם לפחות יהיו תכונות (כגון מיקום במרחב) שיאפשרו להם לשרוד ולתמוך בתפקוד המערכת האקולוגית בעת שינויי אקלים למשל. במחקר זה בחנו את המושג שלמות אקולוגית במדבר. מטרתנו הייתה להבין תפקוד של מגוון מדבריות, ובכלל זה מדבר חצי-צחיח, צחיח, וצחיח-קיצון; אילו התארגנויות עצמיות של רכיבים בטבע מתרחשות באזורים אלו שמאפשרות את תפקוד המערכת האקולוגית המדברית. בדקנו בשלוש תחנות LTER (המחקר האקולוגי ארוך הטווח בישראל) איך הפרעות מסוימות משפיעות על תפקוד המדבר. פיתחנו שיטה שמתבססת על מערכת מידע גיאוגרפית ממוחשבת (GIS: Geographic Information System), אשר מאפשרת למפות מידע גיאוגרפי ולנתח אותו. באמצעותה מצאנו למשל כי בתחנת המדבר החצי-צחיח (להבים) ובתחנת המדבר הצחיח (עבדת), רכבי שטח והדרכים שנוצרות עבורם פוגעים בשיחים (סירה קוצנית וחמדה) ובהתארגנותם המרחבית המסודרת. בתחנת המדבר הצחיח-קיצון (מכתש רמון) מצאנו שרכבי השטח פוגעים במגוון הביולוגי של חרקים כגון צרעות טפיליות (שחלקן מועילות לאדם משום שהן קוטלות מזיקי חקלאות); ראינו שמספרן ירד בשל קרבתן לדרכי העפר. ממצאים אלו ונוספים מעידים כי הפרעות אדם (ורכבי שטח בפרט) פוגעות במערכות טבע במדבר וכך בשלמותו האקולוגית. זוהי הפעם הראשונה ששלמות אקולוגית מוערכת במדבר, והיא מתווספת לעדויות בתחום ההולך ומתפתח – השפעת האדם על שלמות אקולוגית בעולם.