קיפודי הים הם לא רק מטרד קוצני בים סוף אלא מושא משמעותי למחקר. להם ולבני האדם יש גנים דומים, והעוברים שלהם קטנים ושקופים ואפשר לעקוב אחר תאיהם, רקמותיהם והתפתחותם במיקרוסקופ. ניתן גם לשבש אצלם פעילות של גנים וחלבונים באמצעים מולקולריים, לראות כיצד הדבר משפיע על התפתחותם, וכך להסיק על מנגנונים שמבקרים את התפתחות העובר האנושי. לכן יותר מ-100 שנים של מחקר בעובריהם לימדו אותנו על התפתחות העובר האנושי והבקרה הגנטית שלה, על האבולוציה של החיים על פני האדמה, ועל מנגנונים מולקולריים במחלות כגון סרטן. גם במחקר זה חקרנו עוברים של קיפודי ים; בחנו את הגנים והחלבונים שאחראיים לייצור השלד שלהם (שעשוי מהמינרל קלציט) וגילינו שהם דומים מאוד לאלו שידועים כאחראיים להתפתחות כלי דם בעובר האנושי ובגידולים סרטניים. כך למשל מצאנו כי החלבון (פקטור הגידול) VEGF – שאחראי לצמיחת כלי דם בעובר האנושי וברקמות חסרות חמצן, ומופעל על ידי גידולים סרטניים כדי למשוך אליהם כלי דם שמספקים להם חמצן ומאפשרים להם להתפשט – מופרש גם מתאי עוברי קיפודי הים וגורם לצמיחת השלד שלהם. כאשר ביטלנו בעוברים את ביטוי הגן VEGF שאחראי לייצור חלבון VEGF – ראינו שהשלד שלהם הפסיק לצמוח. לאחר מכן הזרקנו להם גן VEGF אנושי וגרמנו לצמיחתו המחודשת, מה שמעיד על שימור בפעילות הגן בין האדם לקיפודי הים. אנו סבורים כי חקר הגנים והחלבונים שאחראיים ליצירת השלד של קיפודי הים יעזור לנו להבין את תפקידם ביצירת כלי דם בהתפתחות העובר, ויסייע לפיתוח אמצעים לעצירת התפשטות גידולים סרטניים. בנוסף, הוא יוכל לסייע בפיתוח טיפולים שיעודדו יצירת כלי דם במחלות שבהן היא נפגעת, כגון סוכרת.