אי-קולי (E. coli) הוא אחד ממיני החיידקים העיקריים שחיים במעי התחתון של יונקים. הוא מפריש חלבונים שמעכלים רכיבים תזונתיים שהאדם מתקשה לעכל וכך מסייע לעיכול תקין. בנוסף, הוא מקבל מגוף האדם מזון וטמפרטורה קבועה של 37 מעלות, האופטימלית לגדילתו, מתחרה עם חיידקים אחרים (חלקם מחוללי מחלות) על מזון וכך מפחית את קצב גדילת אוכלוסייתם. כלומר, בתצורתו זו הוא ידידותי לאדם ומקיים עמו יחסי סימביוזה. אולם, קיימים גם זנים אלימים של אי-קולי שעלולים לחדור לגוף דרך מקורות מזון ושתייה ולגרום לדלקת מעי ושלשולים עזים, בעיקר לילדים שחיים במדינות מתפתחות. בנוסף, הם יכולים להפריש במעי רעלן חריף (שיגה) שיכול להגיע לכליות ולגרום לקריסתן. כך, מאות אלפים נפגעים מהם מדי שנה. כיוון שבמקרים רבים הזנים הפתוגניים של אי-קולי עמידים לאנטיביוטיקה, חשוב לחקור את מנגנוני ההדבקה שלהם ברמה המולקולרית ולהוביל לפיתוח תרופות יעילות להשמדתם, וזו הייתה מטרת מחקר זה. הזן EPEC, שאותו חקרנו, שייך למשפחה רחבה של חיידקי אי-קולי פתוגניים. ידוע כי הוא יכול להיצמד בחוזקה לקרום תאי האפיתל המרפדים את המעי ולהרוס אותו באמצעות הפרשת חלבונים. חלבונים אלו מפרקים את חלבוני השלד התוך-תאי ויוצרים מהם מעין תושבת שעליה החיידק יושב. הדעה הרווחת בתחום היא שתופעה זו מובילה לשלשולים כיוון שהתושבת מפחיתה את כושר ספיגת המים של תאי המעי הפגועים. במחקרנו בחנו בשיטות מולקולריות תאי אפיתל מעי שנלקחו מבני אדם והודבקו בזן EPEC. גילינו שחלבוני החיידק משתקים חלבונים ייחודיים בתאים, כאלו שיכולים לזהות חיידקים אלימים שנקשרים לקרום תאי האפיתל. כך הבנו כיצד חלבוני החיידק מונעים מהתאים להתנגד לו ולסלקו מהמעי. וכך הוא מצליח לשרוד ולגרום למחלות. אנו מקווים שממצא זה יוכל לסייע לפיתוח תרופות וחיסונים חדשניים שיעכבו את חלבוני החיידק וימנעו מאות אלפי מקרי מוות בשנה.