קבלת מידע על העולם וגיבוש החלטות מתבצעים במוחנו על ידי קבוצות גדולות של תאי עצב הפועלים יחדיו. כדי לייצר ולהעביר מידע במוח, תאים אלה משתמשים בפולסים חשמליים זהים; האותיות של ה״שפה״ של המוח דומות אפוא לשפה הבינארית של רכיבים במחשב. אפשר לאפיין את תבניות הפעילות של קבוצות תאים במוח כמילים בינאריות – התאים שהיו פעילים ברגע נתון (״ירו״) או לא היו פעילים (היו שקטים ו"לא ירו"). כמות התבניות האפשריות של קבוצת תאים היא עצומה – 2 בחזקת מספר התאים. כבר עבור 30 תאים יש לפיכך יותר ממיליארד צירופים אפשריים. בעבודה זו ניסינו לאפיין את החוקים השולטים ב״ארגון״ שפה זו של המוח בקבוצות גדולות של תאים (מאה ויותר). בגלל מספר המילים האפשריות, ברור שאי-אפשר לנסות למדוד את קצב ההופעה של כל המילים או לגלות מה כל אחת מייצגת באופן ישיר; לכן ניסינו לזהות את העקרונות השולטים במבנה ה"מילים" בשפה. בהמשך שאלנו מהם המוטיבים המשותפים למילים המשמשות ל״קידוד״ גירויים דומים, כדי שנוכל להבין את משמעותן של מילים שלא נתקלנו בהן כלל. הראינו כיצד ניתן להכין ״אגרון״ (thesaurus) לתבניות המילים האלה וכיצד לפענח את משמעותן, ומהם העקרונות המאפיינים את שכיחות המילים. עוד הראינו שעקרונות אלו דומים בחלקים שונים של המוח (הרשתית וחלקים שונים של קליפת המוח) ובמינים שונים, והסברנו כיצד ניתן לפענח את המידע המקודד במילים. חקרנו גם כיצד השפה משתנה כשגירויים חוזרים על עצמם בתהליכי הסתגלות לגירוי או בלמידה במוח.