תגובת המוח למצב דחק (לחץ/ סטרס) היא תגובה חיונית ושמורה אבולוציונית שמאפשרת ליונקים (ובהם בני אדם) להתמודד עם איומים, סכנות ואתגרים בסביבתם. היא גורמת לשינויים במגוון אזורים במוח ולשינויים במערכות גוף כגון מערכת הדם, החיסון והעיכול. כך למשל, כשאדם נמצא בסכנה לחץ הדם שלו עולה כדי לספק לשרירים חמצן ואנרגיה שיכינו את הגוף למנוסה או מאבק, ותאי מערכת החיסון שלו מפנים את האנרגיה שלהם אל הפריפריה, מתכוננים לפציעה אפשרית. מדובר למעשה במנגנון עצבי והורמונלי, "הילחם או ברח" שמו, שגורם לגוף להיות דרוך וערני ביותר. בקרה תקינה של מנגנון זה חיונית לבריאות; אי יכולת לווסתו או להפסיקו קשורה למגוון מחלות, ובהן מחלות לב, מחלות מטבוליות כגון השמנה וסוכרת, והפרעות נפשיות כגון חרדה ודיכאון. שכן כשמצב הדריכות נמשך זמן רב עלול להיווצר בגוף לחץ כרוני מזיק. כך למשל, יתר לחץ דם קבוע עלול לפגוע בגמישות דופן כלי הדם ולפציעתם וכך להעלות את הסיכון לשבץ מוחי או התקף לב. במחקר זה זיהינו מולקולת מיקרו-רנ"א, miR15a שמה, שרמתה באמיגדלה (אזור מוחי שאחראי בין השאר לעיבוד רגשי ולתגובות למצבים כגון דחק, דריכות ועוררות) עולה בעקבות דחק ממושך (כרוני). למולקולות רנ"א שליח תפקיד חשוב בקידוד המידע מהדנ"א (החומר הגנטי שבגרעין התא) והפיכתו לחלבונים. מיקרו-רנ"א הן מולקולות קטנות פי 100 של רנ"א. גודלן הזעיר מאיץ את ייצורן ואת תפקידן המגן על רקמות גוף שנכנסות למצב עקה. גרמנו לעכברים דחק ממושך – שמנו אותם מול עכברים מבוגרים שאיימו עליהם (למשל מבחינה טריטוריאלית) ותקפו אותם במשך חמש דקות. לאחר מכן הם חיו יחדיו משני צדי מחיצה שקופה במשך עשרה ימים. אחר כך הוצאנו את מוחם של העכברים שחוו דחק ממושך וחקרנו את האמיגדלה בשיטות מולקולריות. זיהינו אלפי מולקולות מיקרו-רנ"א וראינו שרמתה של miR15a הייתה גבוהה במיוחד. גילינו שהיא מבקרת/ מווסתת חלבון (FKBP51 שמו) שנקשר לקולטן של הורמון הדחק קורטיזול. כלומר, חלבון שמבקר את הפעילות של קורטיזול. לאחר מכן הנדסנו גנטית עכברים כך שרמת ה-miR15a שלהם באמיגדלה תהיה נמוכה. בהמשך לכך גילינו בשיטות מולקולריות שרמת החלבון FKBP51 אצלם עלתה, והם פיתחו חרדה (ראינו זאת במבחני התנהגות מקובלים. כך למשל, כאשר הם היו בשטח פתוח – הם נעו פחות ויותר נצמדו לקירות). זאת ביחס לקבוצת ביקורת של עכברים עם רמת miR15a תקינה. מכאן הסקנו שהעלייה ברמת miR15a בעת דחק ממושך היא חלק ממנגנון שמגן מפני חרדה (שנועד להפחיתה). שכן, חרדה עשויה להיות תוצאה של דחק ממושך ולהיגרם מחוסר יכולת לבקר את התגובה אליו. במילים אחרות, miR15a מעורבת בבקרת התגובה המוחית לדחק ממושך, וייתכן שתוכל להיות בסיס לפיתוח טיפולים לפסיכופתולוגיות שנגרמות ממנו.