כיצד כוכבים בגלקסיות מתפוצצים? כאשר הלחץ שנוצר בשל היתוך גרעיני במרכזי כוכבים כלפי חוץ אינו מספיק כדי לאזן את כוח הכבידה העצמי החזק שלהם כלפי פנים, כוכבים הכבדים בהרבה (פי שמונה ויותר) מהשמש קורסים. קריסה זו מובילה לפיצוץ עוצמתי שבו מתפזר רוב החומר של הכוכבים כלפי חוץ, ובמרכז נותר שריד – כוכב נויטרונים (דחוס) או חור שחור (גרם שמים בעל כוח משיכה עוצמתי ביותר, ששום דבר, אפילו האור, לא יכול להימלט ממנו). כיצד מובילה הקריסה לפיצוץ? אילו כוכבים קורסים ומתפוצצים ובאילו תנאים? אילו יסודות חדשים נוצרים בעת הפיצוץ? על שאלות פתוחות אלו ונוספות ניתן לענות באמצעות תצפיות על פיצוצי כוכבים. במחקר זה חקרנו פיצוצים קוסמיים של כוכבים בגלקסיות מרוחקות זמן קצר (יום אחד בערך) לאחר התרחשותם; בחנו אותם במצלמת סקר לגילוי תופעות חולפות על שם צוויקי (ZTF) אשר מותקנת על גבי טלסקופ בעל שדה ראייה רחב במצפה הכוכבים פלומר בדרום קליפורניה. מתקן זה מאפשר לחוקרים לדווח בזמן אמת על גילוי עצמים חדשים או שינויים בעצמים מוכרים בשמים. באמצעות תצפיות מ-ZTF גילינו בין השאר כי פיצוצים מהסוג הנפוץ ביותר – סופרנובות מסוג 2 – שבהם רוב החומר הנפלט הוא מימן, הם של כוכבים על-ענקיים אדומים (שקוטרם עשוי להגיע עד יותר מ-1,000 פעמים קוטרה של השמש). עוד גילינו כי סביב הכוכבים שמתפוצצים יש לעתים קרובות התפלגות של חומר שנפלט מהם כנראה טרם הפיצוץ. ניתוח הקרינה מחומר זה מאפשר לקבוע מאילו יסודות הורכבו הכוכבים טרם פיצוצם. כמו כן גילינו לראשונה כוכב שמשוכן בתוך עננת חומר שהרכבה פחמן, חמצן וניאון. גילוי זה שופך אור על מקורם של יסודות אלו ביקום; הוא מדגים כי הם נוצרים בתוך כוכבים מסוימים ומתפשטים מהם לרחבי היקום בעקבות הפיצוצים.