מחקר זה בחן את תופעת הדיגלוסיה בערבית, כלומר קיומן של שתי מערכות שונות באותה שפה – הערבית המדוברת על להגיה השונים, והערבית הספרותית – תוך קיום רצף מתמשך ביניהן. הערבית המדוברת בעיקר דבורה, ונכתבת בעיקר בתקשורת האלקטרונית, ואילו הספרותית משמשת בעיקר בכתב, אך גם בדיבור בהקשרים רשמיים. המחקר בוחן הבדלים לשוניים בשתי רמות עיקריות: שפה דבורה לעומת שפה כתובה – ושפה ספרותית (דבורה וכתובה) לעומת מדוברת (דבורה). מטרת המחקר היא לעמוד על ההבדלים הלשוניים בין המדוברת והספרותית ברמות שונות של הידע הלשוני והתפתחותו, כגון אורך הטקסט, אוצר המילים, מבנה המילים והאסטרטגיות שבהןם משתמשים הדוברים בבניית הטקסט. המחקר מבוסס על מתודולוגיה שפותחה על ידי פרופ' רות ברמן ויושמה במחקר בינלאומי ובשבע שפות, אולם מעולם לא נבדקה בערבית, ומכאן חשיבות המחקר הנוכחי. המשתתפים במחקר הם תלמידי כיתות ד', ז', ט' וי"א, וכן קבוצת מבוגרים (30 בקבוצה). כל משתתף התבקש להפיק שישה טקסטים על סמך צפייה בסרטון המתאר מצבי קונפליקט. המשתתפים התבקשו להפיק שני טקסטים (סיפורי ועיוני) במדוברת וארבעה בספרותית, בכתב ובע"פ. חלק ניכר מהמחקר הוקדש לבחינת ההבדלים במערכת הפועל, ובעיקר בשימוש בבנייני הפועל במדוברת ובספרותית. מערכת הבניינים מהווה מקרה מבחן ליחסי צורה-משמעות ומכאן חשיבותה. מהמחקר עולה כי הספרותית הדבורה מהווה כנראה מעין "גשר" בין הספרותית הכתובה לפלסטינית המדוברת. במקרים מסוימים ההבדלים הם על בסיס שפה דבורה/כתובה, ואילו באחרים ההבחנה היא בין המדוברת לספרותית. המחקר בדק גם את השפעת הדיגלוסיה על כתיבתם של תלמידים, כלומר היבטים אלמנטים מתוך המדוברת המופיעים בספרותית. הדבר התבטא בכמה במספר תחומים. המחקר מאפשר לספק ניבוי חלקי לגבי היבטים לשוניים מתוך המדוברת אשר מועדים להופיע בערבית ספרותית. סוגיית הדיגלוסיה זכתה לתשומת לב רבה במחקרים בלשניים, פסיכולוגים ונוירולוגיים. למחקר הן השלכות תיאורטיות בנוגע לטיבו של הידע הלשוני והן השלכות יישומיות לגבי התפתחות שפה והוראת הערבית לדוברי ערבית ולדוברי שפות אחרות.