אנחנו וכלל בעלי החיים חווים אינספור חוויות במהלך חיינו. שאלה מרכזית שמעסיקה חוקרי מוח היא באילו תנאים המוח יוצר מחוויות אלו זיכרונות ובאילו תנאים אין העדפה מוחית ליצירת זיכרונות. ברמה הביולוגית, אנחנו מנסים להבין כיצד התהליך מתרחש באופן מכניסטי. דוגמא לשאלה כזאת היא מהו תפקיד תהליכי ייצור החלבונים במוח בתהליכים קוגניטיביים ובאופן ספציפי מה הקשר בין תהליכי ייצור חלבונים במוח למערכת העצבית המחליטה מתי ייווצר זיכרון ומתי לא תישמר החוויה במוחנו. תהליך קידוד הגנים בדנ״א לחלבונים המרכיבים את גופנו עובר דרך שני שלבים: בשלב הראשון, שלב השעתוק, הגנים משמשים ליצירת מולקולת mRNA המבוססת על התבנית שלהם. בשלב השני, שלב התרגום, מולקולת ה-mRNA משמשת בעצמה תבנית ליצירת החלבונים. הבקרה על תהליך יצירת כמות ואיכות החלבונים בתאי גופנו הכרחית לתפקוד תקין של התאים והאיברים במוח. בעבר בדקנו בעיקר את השלב השני של תהליך קידוד הגנים לחלבונים - תהליך תרגום mRNA לחלבון. לעומת זאת, השלב הראשון, שלב שעתוק גנים - שבו הגנים מקודדים למולקולת mRNA - נחקר פחות. המחקר הנוכחי שלנו נועד לזהות מולקולות mRNA ו miRNA-שרמת הביטוי שלהן משתנה בעקבות למידה וזיכרון. להפתעתנו גילינו מולקולת RNA המשמשת חסם ליצירת זיכרונות. כאשר הורדנו באופן מלאכותי את הכמות של מולקולת ה-RNA הזאת נוצר זיכרון חזק יותר. בנוסף הראנו שבמוחות של חולי אלצהיימר יש ביטוי גבוה יותר של מולקולת RNA זו לעומת נבדקי ביקורת באותו גיל ובאותם תנאים. ממצאים אלה מעלים את האפשרות שוויסות ביטוי המולקולה בחולים תשפר את תפקודם הקוגניטיבי.