מדרש ספרי זוטא על ספר במדבר הוא מדרש הלכה מתקופת התנאים (המחצית השנייה של המאה השנייה לספירה). בניגוד ליצירות האחרות של ספרות חז"ל (המשנה, מדרשי ההלכה והאגדה, התלמודים וחיבורים אחרים), הוא לא נערך בגליל, בקרבת המרכז הרבני המשפיע שהתרכז סביב ר' יהודה הנשיא (עורך המשנה) בציפורי, אלא בדרום ארץ ישראל, בלוד. הריחוק שלו מספרות חז"ל הסטנדרטית מתבטא בין השאר בסגנון ובטרמינולוגיה הלכתית מיוחדים ובהיעדר שמו של ר' יהודה הנשיא. במרוצת השנים החיבור נזנח, והיום הוא מוכר רק משני קטעי גניזה (14 עמודים בסך הכול) ומקטעים שצוטטו ממנו בחיבורים אחרים, כגון ילקוט שמעוני (המאה השלוש-עשרה). משום כך ומשום שלשונו קשה, חוקרי לשון חז"ל מיעטו לעסוק בו. המחקר הנוכחי בא למלא את הפער הזה. מטרתו העיקרית היא לתאר את הלשון של המדרש, בעיקר על סמך קטעי הגניזה, ולעמוד על אופייה בהשוואה ללשון חז"ל המוכרת מספרות חז"ל הסטנדרטית. התופעות המעניינות ביותר הן אלה שאינן מתועדות מחוץ לספרי זוטא לספר במדבר, למשל הצירוף "צמיד ופתיל" בווי"ו החיבור לעומת "צמיד פתיל" שבמקרא (במדבר יט 15) ובספרות חז"ל (כגון משנה כלים ח, ו). מטרה נוספת היא לבחון מחדש בעזרת השוליות הכפולה של החיבור – הגיאוגרפית והתרבותית – את המציאות בארץ ישראל בימי התנאים, כלומר את הידוע לנו על מערך הכוחות החברתיים בתוך הקהילה היהודית. תהליך העבודה כלל שלושה שלבים: הרכבת הקורפוס למחקר (שני קטעי הגניזה והציטוטים מילקוט שמעוני); ניתוח לשוני מלא ומפורט של כל הצורות (פעלים, שמות, כינויים ומיליות) והמבנים התחביריים בטקסט ובירור דרכי הכתיב; אפיון לשוני כולל של החיבור על סמך הניתוח הלשוני המפורט. המחקר עדיין לא הסתיים, אבל מן המידע והמסקנות שהצטברו בתקופת המימון עולה שמצד אחד ספרי זוטא במדבר הוא אכן חיבור מיוחד בלשונו ובסגנונו, ויש בו צורות ושימושים שאינם מצויים בחיבורים אחרים של ספרות חז"ל; ומצד שני אין מדובר בניב נבדל של עברית – לפחות לפי מה שהגיע לידנו – אלא זו לשון חז"ל המוכרת. הנחה סבירה היא שהחריגה של ספרי זוטא במדבר מן הסגנון התנאי הרגיל משקפת ניסיון מודע להעמיד חלופה לניסוח של חוג החכמים שסביב רבי יהודה הנשיא.