הדנ"א הוא שרשרת עצומה של מידע גנטי שנמצאת בכל תא בגוף, ומקטעים נבחרים מתוכה, שהם הגנים, מתורגמים (מקודדים) לחלבונים. החלבונים שותפים כמעט לכל תהליכי החיים: כגון חלוקת התאים בגוף, תחזוקתם (ניקוי פסולת והפקת אנרגיה), בניית השלד שלהם, וזיהוי פולשים והשמדתם. כדי לייצר חלבונים על הגנים להיות מתורגמים למולקולות ששמן קדם רנ"א שליח (pre-mRNA). מולקולות אלו עוברות תהליכי עיבוד שבהם הן נחתכות, כך שקטעים מסוימים (נוקלאוטידים – האותיות שמרכיבות אותן) מוצאים והקטעים הנשארים מחוברים זה לזה. כך נוצרות מולקולות רנ״א שליח (mRNA), הצופנות את המידע הדרוש לבניית החלבונים. תהליך זה נקרא שחבור (Splicing) – חיתוך וחיבור מחדש – ופגמים בו עלולים לגרום לסרטן ומחלות גנטיות (כגון דיסאוטונומיה משפחתית, שבה נפגעת מערכת העצבים הלא-רצונית). כך למשל, עקב טעות בתהליך השחבור עשוי להיווצר חלבון שגוי שיכול להיות רעיל לתא. השחבור מתבצע בתוך מערכת מולקולרית שנקראת ספלייסוזום, שנמצאת בגרעין התא ומורכבת מחלבונים ורנ"א. במחקרנו ביקשנו לבדוק כיצד היא יודעת אילו נוקלאוטידים לחתוך ואילו נוקלאוטידים להשאיר ולחבר ביניהם כדי לקבל מולקולות רנ"א בשלות שמהן ניתן לבנות חלבונים תקינים. בחנו תאים אנושיים בשיטות מולקולריות וזיהינו חלבון (רנ"א פולימראז שמו) שמחבר בין נוקלאוטידים אחד לשני ומכוון את מערכת השחבור למיקומים שבהם היא צריכה לחתוך נוקלאוטידים אחרים. כעת אנו מבינים כי מחלות מסוימות עלולות להיגרם משיבוש בפעולתו של חלבון זה – למשל דילוג על רצף נוקלאוטידים שדורש חיבור. לכן אנו מקווים כי אותן מחלות יתחילו להיות מטופלות בתרופות שמשפיעות על קצב התקדמותו של החלבון וכך גורמות לו להכיר טוב יותר את הרצפים שעליו לחבר.