בתא החי, "תעלות" הן חלבונים שחומרים שונים יכולים לעבור דרכם מצד אחד של ממברנה (קרום) לצידה האחר. ישנן תעלות מסוגים שונים, חלקן כלליות יותר וחלקן ספציפיות לחומרים מסוימים. מכיוון שהן משפיעות על ריכוזי החומרים בתא ובאזורים שונים בתוכו, יש לתעלות חשיבות עצומה בתפקוד ובפעילות של התא. אחת הדרכים לחקור תעלות כאלה היא באמצעות חומרים המפסיקים את פעילותן, הנקראים "חוסמי תעלות". מחקרים תצפיתיים אחדים הצביעו על קשר בין טיפול בחומרים החוסמים תעלות סידן, כלומר תעלות המעבירות יוני סידן, לבין עלייה בסיכון לסרטן ריאות. אך היו גם מחקרים שבהם לא נמצא קשר כזה. בבדיקה מדוע התקבלו ממצאים לא-אחידים, נמצא כי מספרי המשתתפים במחקרים אלו היו קטנים, וכי שיטות המחקר לקו בבעיות שונות שהיו עלולות לפגוע באמינות הממצאים. במחקר הנוכחי בדקנו אם יש קשר בין הטיפול התרופתי בתרופות נוגדות יתר לחץ דם מסוג חוסמי תעלות סידן לבין סרטן ריאות. בניתוח של ממצאי מחקרים רבים (מטא-אנליזה) מצאנו שיש קשר חלש בין תרופות אלה לבין עלייה בסיכון לסרטן הריאות; כאשר הטיפול היה ממושך יותר, הקשר היה חזק יותר. בשלב הבא בדקנו את הקשר הזה על ידי ניתוח כמויות גדולות מאוד של מידע ("ביג דאטה") שמקורו במאגרי מידע ממוחשבים. השווינו בין מטופלים שנטלו תרופות חוסמות תעלות סידן לבין מטופלים שנטלו תרופות אחרות כנגד יתר לחץ דם, ומצאנו קשר חלש בין תרופות חוסמות תעלות סידן לבין עלייה בסיכון לסרטן הריאות. גם פה ראינו ששימוש ממושך קשור לעלייה גדולה יותר בסיכון לסרטן. בכלל המחקרים שסקרנו השתתפו כ-4,100 חולי סרטן ריאה, ולעומתם, כקבוצת ביקורת, 41,000 מטופלים בתרופות נגד לחץ דם שאינן חוסמות תעלות סידן. הסקירה של כלל המחקרים הצביעה, אם כן, על קשר בין תרופות חוסמות תעלות סידן לבין עלייה בסיכון לסרטן ריאות, אך הקשר שנמצא היה חלש, ויצריך בדיקות ומחקרים נוספים בנושא.