מחקר זה ניתח והציג לראשונה את צורת הדיבור בהבעה הקולית של שחקן תיאטרון הנו המסורתי היפני. שחקן הנו מחלק באופן ברור את המשפטים בטקסט שלו לשירה ולדיבור. בעוד שהחלקים המושרים מלווים בתווים מוזיקליים מיוחדים, לקטעים המדוברים אין סימני ביצוע. עד היום אף חוקר לא הצליח להסביר האם יש תבניות קבועות מסורתיות. באמצעות ניתוחים ממוחשבים גרפיים הצליח המחקר לגלות את העקרונות הלא מודעים והלא כתובים של עיצוב האינטונציות של קבוצות הדמויות השונות לסוגיהן, לאבחן את המאפיינים לתת-קבוצות של דמויות אלו, ואף לווריאציות השונות של דמויות בודדות. המחקר ניתח גם את השינויים שעוברות האינטונציות האלו שנוצרו בתהליכים וברגעים דרמטיים שונים. ניתוח זה מבוסס על הקביעה שהדיבור מורכב מיסודות מנוגדים הבונים דיבור נשי מול דיבור גברי, או, לחילופין, דיבור רך מול דיבור חזק, וביטויים אלו נבנים באמצעות סוגי אינטונציות מנוגדות כגון מעוגלות מול קוויות, יצירת הפסק היוצר עוצמה וכוח או אי קיומו בתוך הפראזה המדוברת, וכדומה. יחד עם ניתוח והצגת העקרונות המסורתיים שהתגבשו עם השנים בעיצוב דיבור הדמויות והסיטואציות השונות, בדק המחקר את הביטוי האישי של השחקן בתוך התבניות שנוצרו בתהליך זה, כביטוי האמנותי האישי של השחקן הבודד. נערכה לשם כך השוואה בין ביטויים קוליים של שחקנים שונים לכל דמות ומומנט דרמטי נתונים. כך הראה המחקר איך, מחד גיסא, השחקן המסורתי פועל בתוך תבנית קיימת, גם אם הוא לא מודע כלל לקיומה, אך מאידך גיסא הוא יוצר בתוכה את הביטוי האמנותי הייחודי שלו. המחקר יסתיים בפרסום ספר שילווה בתקליטור שיכלול את הביטויים המוקלטים שנותחו. שילוב זה של ניתוח מילולי, תיאור ויזואלי גרפי והשמעת הדוגמאות של החומר, יאפשר לקורא/מאזין להבין לראשונה במלואו את החלק המהותי הזה בביטוי הקולי של השחקן בתיאטרון הנו היפני המסורתי.