המחקר הנוכחי ביקש לפרק את הקטגוריות השכיחות לניתוח אתניות במדעי החברה בישראל. מדובר בקטגוריות "אשכנזיות" ו"מזרחיות", המוצגות כשתי קטגוריות מופרדות כשלמזרחיות יש מאפיינים ייחודיים משלה שעה שהאשכנזיות חסרה מאפיינים תרבותיים. הטענה של המחקר הנוכחי הייתה כי המחקר במדעי החברה, שברובו הגדול פותח במסגרת הסוציולוגיה בישראל, מכסה יותר משהוא מגלה. התמקדות המחקר הנוכחי בקבוצה אתנית על בסיס מוצא מדינת הלאום לא די שהיא מערערת את ההנחות של הקטגוריזציה השכיחה של "מזרחים" ו"אשכנזים" – היא גם מציעה דקות אבחנה באתניות הישראלית. פתרון זה, בהישענותו על הקטגוריה "מדינת לאום", טוב כהצעה זמנית, על מנת להחזיר לדיון את ההיסטוריות הנפרדות של הקבוצות הנכללות תחת הקטגוריות הבינאריות הגסות הללו. המחקר מצא כי ישנו גיוון רחב ביותר של גילויים של מרוקאיות בישראל, אף יותר מששוער במהלך כתיבת הצעת המחקר. כן נמצא כי גילויים אלו רלוונטיים להצגת הזהות האתנית ונקשרים בכוונת מכוון לסוגיה זו על ידי המשתתפים. מנעד רחב זה מאפשר, בין השאר, גילויים של קשר לארץ המוצא (מרוקו), אף שמדינת הלאום (במקרה זה ישראל) מחייבת על פי רוב תחושת שייכות לאומית למדינה אחת בלבד. גילויי קשר זה מאפשרים על כן הצעה לראייה גמישה ורב-כיוונית של תחושת השייכות הלאומית ומאפשרת הפקעה של הגדרת הזהות האתנית על ידי מדינה אחת בלבד.