האוקיינוס הוא מאגר גדול ביותר של פחמן דו-חמצני (CO2) – גז חממה שידוע כתורם להתחממות הגלובלית. ריכוז הגז הזה בכדור הארץ צפוי להמשיך לעלות (בין השאר בעקבות תחבורה ותהליכים תעשייתיים להפקת אנרגיה, כגון שריפת דלקי מאובנים כפחם, נפט וגז טבעי). לכן רבים ממדעני הים חוקרים אם אצות מיקרוסקופיות באוקיינוס יכולות לעזור בסילוק CO2 מהאטמוספרה דרך קיבועו בגופן וסילוקו לעומק הים עם מותן. האצות, ככל הצמחים, מסוגלות לקבע CO2 ולנצלו לבניית תאיהן. למרות גודלן הזעיר, הן מקבעות כמות CO2 השקולה לזו שמקבעים יערות הגשם. עם זאת, באזורים נרחבים באוקיינוס הן לא גדלות בקצב מספק מכיוון שחסר להן ברזל. במחקרינו אנו חוקרים כיצד האבק – שמגיע בעיקר ממדבריות ושוקע בים – יכול לשמש חומר דשן לאצות. מפרץ אילת משמש לנו מעבדה טבעית שבה יש שטפי אבק ואצות מסוג טריכודזמיום, שנפוצות באזורים חמים. בשנים האחרונות גילינו שאצות אלו פיתחו מנגנונים ייחודיים שמספקים להן את הברזל החסר לגידולן. אנו גוררים רשתות מסירות וכך מרכזים מושבות של האצות. לאחר מכן אנו חושפים אותן לאבק, ובוחנים את האינטראקציה שלהן עמו בשיטות מגוונות (למשל מיקרוסקופיות מתקדמות). במחקר זה גילינו לראשונה שהאצות חשות ותופסות חלקיקים עם אבק מהמים, ממיסות אותם ומפיקות מהם ברזל ומטמיעות אותו בתאיהן. לשם כך הן גם פועלות עם חיידקים שמתאכסנים אצלן: הן מספקות לחיידקים חומר אורגני לגדילה, והם בתגובה מפרישים תרכובות שממיסות את האבק והברזל. בעולם המתחמם והמתייבש, שטפי האבק לים צפויים לגדול והאצות שמסוגלות לנצל את הברזל שבהם צפויות לשגשג. כך הן יוכלו לעזור בסילוק CO2 מהאטמוספרה דרך קיבועו בגופן וסילוקו לעומק הים עם מותן. עם זאת, לא סביר כי הן בלבד יצליחו לווסת את אקלים כדור הארץ המשתנה במהירות, ולכן כדאי לפעול בדרכים נוספות.